שוב את שוכבת ב-2 בלילה ומנתחת את הכל מחדש?
המילים של הבוס מהבוקר מהדהדות. המבט של החברה מהצהרים עובר ניתוח מעבדתי.
והטעות הקטנה ההיא - היא כבר הפכה לכדור שלג שחונק לך את הגרון.
את יודעת שזה לא הגיוני.
את אומרת לעצמך "תפסיקי לחשוב על זה". ואז חושבת על זה עוד שעה.
מותשת מהלופ שלא עוזב אותך ורק
מוריד לך את הביטחון והשמחה בחיים,
אני יודעת הייתי שם לפני כמה שנים
והתחושה הזו שאין אוויר והחיים חולפים לידך
כאילו אין לי שליטה ואני נשאבת כלכך חזק ללופים האלה.
אמרו לי כל הזמן "תירגעי", "אל תיקחי ללב"
כאילו זה פשוט..
פשוט לכבות את המוח זה מה שהכי רציתי לעשות!!
